החלל הציורי מורכב ממקטעים מופשטים, חלקים לא שלמים, נפגשים אך לא מתחברים, לעיתים אף גודעים אחד את השני. בחלל זה נבחן הגבול בין דו-ממד לבין תלת-ממד, בין הנוכח והנעדר, בין היש והאין.

היצירות שבהן כתם אדום גדול על פני רקע לבן, נושאות עמן כאב גדול. כאב אדום חזק, במקומות מסוימים כהה מאוד, במקומות אחרים סדוק, ובאחרים שקוף ושברירי. הנוכח הוא גוש גדול שיושב בלב כל אחד מאיתנו, נראה כמו לב מדמם. הנעדר ממלא את רוב הקנבס וזועק אפילו יותר מהנוכח. זהו דימום המחפש את דרכו, הריק הלבן הגדול כואב וזועק, והצופה שנפגש חזיתית מול הקנבס הגדול, פוגש את הפצע ומתעמת איתו.

התקופה האחרונה הדגישה ביתר שאת כמה הכול יכול להתערער, כמה החיים הם חיפוש אחד גדול לדייק ולהגדיר את דרכנו שוב ושוב וכעת מתוך שברים, מתוך כאב. כמו במצע הציורי, כך השברים החומריים והנפשיים מחפשים דרכם החוצה מעבר לגבולות שנבנו, מעמתים עולמות שונים, מחברים ביניהם, ומחפשים עוד חלק. לעיתים מאבדים את דרכם מחוץ לגבולות - גבולות החיים וגבולות הבד. המקטעים השונים שנוצרו בחלל הציורי, מייצגים חלקים שונים בחיים, שנפגשים ולא נפגשים, נוכחים אך נעלמים. חלקים שונים שנטמעו בנו ומתפתחים מהרווח שנוצר, ממה שהיה ואיננו, היה והתערער, היה והשאיר חלל ריק.